"הסדר הטיעון" כפי שהוצג ע"י מזוז - הוא סתירת לחי מצלצלת למשטרה, פרקליטות, התקשורת ומעל כולם ליועץ המשפטי לממשלה. לא התוצאה הסופית היא בעייתית - אלא ההתנהלות, ההצהרות, ההדלפות, ההכפשות, האשמות שהפכו את הנשיא לאנס ועבריין מין סדרתי ואת מוסד הנשיאות לבית רדוף - רוחות רעות.
המסקנה: כישלון תפקודי ומקצועי של אדם שלא מתאים לתפקיד.
"השימוע" - יתרונות וחסרונות.
מאת: אברהם פכטר - עו"ד, סגן פרקליט מחוז לשעבר
מסיבת העיתונאים, בה הסביר היועץ את הנימוקים ל"הסדר הטיעון" בפרשת הנשיא, היתה בבחינת הופעה אפורה, כמו הנואם בעצמו, לא משכנעת לא מגלה את הנימוקים האמיתיים והתשתית שהביאה אותו להחלטה הסופית.
לפי דבריו - צוות של 12 פרקליטים בכירים, טיפלו בתיק ויש להניח שהיו וויכוחים סוערים ביניהם על הסעיפים והמהות - אך השאלות והתהיות מבחינה עובדתית משפטית נשארו בעיניהם - מה חבל.
השאלות העיקריות, עליהן לא נתנו תשובה לציבור, לא בהצהרה ולא בהודעה כתובה, היתה: "איפה הייתם כל השנה - כאשר כל חומר הראיות כבר היה מונח לפניכם. וכיצד אם כן הוכנה טיוטת כתב האישום החמור והמפחיד.
האם "שימוע" והכישרון הפרקליטים המובילים כמו ציון אמיר ואביגדור פלדמן, פתחו את עיניכם, האירו בפנס אולטרה סגול על הבעייתיות של הראיות, על הסתירות, על הראיות הנסיבתיות, על השקרים, הסתירות וחשש לנקמה מצד מתלוננות מתוסכלות, מלאות שנאה ונקמה אישית, מתלוננות שאסור לסמוך עליהן ושלא יעמדו במבחן החקירה הנגדית.
יאמר מיד, "הסדר הטיעון", אינו מחמיא במיוחד לנשיא, שהרי יש בה הודאה והרשעה בעבירות מין וכתם נשיאותי שילך עם קצב להמשך דרכו. אבל אם נתייחס פרופורציונאלית למה שהיה לפני שנה ובמהלכה לסיום הדרמטי, הדבר דומה לאדם שמאיימים לדחוף אותו מקומה 15 - ולבסוף דוחפים אותו מקומה 1 או כמו בסרטי המערב הפרוע, כשהחבל כבר סביב צווארו של הפושע, ואז מגיע רוכב נועז יורה בחבל - קורע אותו ושניהם דוהרים מחוץ לעיירה.
ליד הרשלנות והכשל המקצועי יש גם כשל ציבורי תקשורתי, בה לקה היועץ המשפטי, בטיפול בפרשה לאורכה. ההדלפות המאסיביות מחקירות המשטרה, מהפרקליטות ומנגד מצד הסניגוריה המתגוננת, בגיבוי ובלהט התקשורת החוגגת את הסיפור העסיסי עברו כל גבול אתי מקצועי ומוסרי.
התקשורת - בגיבוי מספר פרשנים, עיתונאים ובמיוחד עיתונאיות, ח"כים, ח"כיות הרשיעו את הנשיא מבחינה ציבורית, חברתית, מוסרית - ובמהלך המעשה פגעו פגיעה אנושה ב"מוסד הנשיאות" ובתדמית מדינת ישראל.
אל יהיה הדבר קל בעיניכם - ,בהסדר הטיעון" הספציפי יש גם משום פגיעה במתלוננות העכשוויות ובמתלוננות עתידיות אבל בעיקר במערכת אכיפת החוק, בפרקליטות ובחוסר אימון במערכת המשפט, וכל זאת לא בשל ההחלטה הסופית, אלא בדרך העקלקלה בה הגיע היועץ להחלטה הסופית הדרמטית.
לגבי התנהלותו של היועץ מזוז מאז כניסתו לתפקיד, כתבתי כאן מספר פעמים ולאחרונה במאמר: "לאן פניך מועדות - מזוז". ניתוח התקופה של היותו בתפקיד בהחלטות שלו, ההצהרות שלו, הכישלונות, הנפילות שמובילות למסקנה עגומה, - האיש לא מתאים לתפקיד מבחינה מקצועית, למרות היותו אדם מוכשר, ישר, הגון, בישן, נאיבי במקצת. אין לו ידע בסיסי פלילי במקצוע ומכאן עיקר כישלונו. על כל אלה עליו לבקש סליחה מהציבור, מהמערכת, מהמתלוננות והנשיא קצב.
כדי להבין את המהות והפרוצדורה של עסקאות הטיעון, ההסבר להלן:
העיקרים בהסדר הטיעון" - לאחר שנים שההסדר פעל בלי מסגרת מנחה ומחייבת, הוציא היועץ המשפטי לממשלה הנחיות בנושא - שקובצו בקובץ הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מס' 15.015.
בהנחיה המעודכנת, שהיא תוצאה של נסיון השנים ופסיקת בג"צ, נקבעו הכללים המנחים הבאים:
הנחיה 51.015:
"בטרם ניתנת החלטה להעמיד לדין, יש לעתים מקום ליתן הזדמנות לחשוד או לעורך דינו, המבקשים זאת, להציג טענותיהם ולשכנע כי אין חומר הראיות, או אינטרס הציבור, מצדיקים הגשת כתב אישום פלילי. זהו יסודו של מוסד השימוע באשר הוא".
האם יש זכויות מוקנות לשימוע - בעבר לא, כיום המצב שונה כמוסבר לעיל:
לחשוד/נאשם זכות ל"שימוע", אך אין חובה בכל מקרה ובכל תיק להיעתר לבקשתו למתן הזדמנות כאמור, אלא אם תוצג בקשה עם נימוקים משכנעים. כיוצא בזה, גם אין חובה ליתן למתלונן אפשרות לטעון טענותיו באשר להגשת כתב האישום. דברים ברוח זו נאמרו בבג"צ 844/86 דותן נ' היועץ המשפטי ואח' פד"י מא (3) 219.
בהתאם לעיקרון זה, דחה היועץ המשפטי, יוסף חריש, את בקשתו של החשוד וינברג, מקורבו של השר דרעי, להעניק לו שימוע.
בתשובתו לעו"ד וינברג אמר היועץ המשפטי כי זכות השימוע אינה זכות מוקנית, ואין חלה על היועץ המשפטי להעניק "שימוע" לכל אחד. זה היה המצב המשפטי לפני התיקון, כיום יש לשמור על שיוון בפני החוק, ויש להניח כי וינברג היה מקבל "שימוע".
עיקרון השוויון בפני החוק:
יחד עם העקרונות והחריגים יש להקפיד על קיום העיקרון של שוויון לפני החוק ולפני הרשויות המופקדות על אכיפת החוק.
ובייחוד שלא יהא "נכר שוע לפני דל" (איוב ל"ד), וכן דברים שנאמרו בבג"צ 47/91 און ניימן נ' פרקליטת המדינה: פר"י מה (2), עמודים 872, 876.
לפני מי מתקיים שימוע?
ככלל, ראוי כי כל בקשה תמוען אל מי שאמור להחליט על הגשת האישום. הכל לפי העניין: היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטת המדינה, פרקליט המחוז, ואם התביעה מסורה בידי רשות תובעת אחרת - האחראי על התביעה באותה רשות.
מה ניתן להשמיע ב"שימוע"?
כעניין שבעיקרון וכהגיון, לא ישמש ה"שימוע" להשמעת גירסה שבעובדה, שלגביה בחר הנאשם בזכות "השתיקה" כמגן בפני הפללה עצמית.
יתירה מזו, שתיקה יכולה לשמש עילה שלא להיעתר לבקשת ה"שימוע". הבקשה או הטיעון יכולים להיעשות בכתב או בעל פה, לאחר שהובאו עיקרי החשדות לידיעת החשוד או סניגורו.
עיון בחומר הראיות:
עיון בחומר הראיות, כולו או חלקו, יתאפשר אם יראה לגוף הקובע שאליו פנו, ראוי והוגן בנסיבות העניין.
לעניין זה, ראה בג"צ 47/91 הנ"ל 872, 876, 877.
העיון לא יתאפשר אם עשוי הוא לפגוע בעניינם של מעורבים אחרים או להפריע להכנות למשפט, או לגרום נזק אחר.
הגשת כתב אישום:
אין מקום להשהות הגשת כתב אישום בשל בקשות ל"שימוע" שלא הוגשו בעוד מועד, או בשל התמשכות טיעון ה"שימוע" מעבר למה שנראה סביר. יש למנוע ניצול לרעה של הסדר ה"שימוע", אם יש בו חשש לפגיעה בהכנות למשפט או השפעה על עדים.
האם ההסדר חל על מכובדים וחשובים:
כפי שצוין לעיל, העיקרון הוא שוויון לפני החוק ושוויון לכל. המציאות מראה כי מכובדים בעלי עמדות ציבוריות ופוליטיות פונים יותר ו/או מנצלים יותר אם זכותם לשימוע, ובמקביל העיתונות נותנת כיסוי והד רחבים יותר לפניות אלה, ומכאן עלול להיווצר הרושם כי מי שזכאי ל"שימוע" הם רק מכובדים, ולא היא. ניתן להבין שיש הרגשה בציבור שבתחום זה יש איפה ואיפה, אך זהו אפקט פסיכולוגי ותקשורתי שאינו עומד כמבחן המציאות.
האם יש סכנה לחשוד כי ב"שימוע" יגלה ראיות ומסמכים הפועלים לטובתו, ובכך הוא עלול להזיק להגנתו:
התשובה לכך היא חיובית. אך השיקול מה לגלות, באיזו מידה ומתי, הוא תמיד זכות השמורה לסניגור. עליו להחליט אם להסתפק בגילוי כמהלך ה"שימוע" או לחכות למשפט.
שיקולים אלה שייכים לחוכמת "ניהול המשפטי", ומסורים בלעדית לסניגור.
מאידך, יש בגילוי הראיות מצד התביעה כדי לתת לסניגור תמונה כללית על קו התביעה וראיותיה, ולהזהירו ו/או להכינו בצורה טובה יותר לקראת ניהול המשפט.
לסיכום, בנקודה זו אפשר לומר כי בהליך ה"שימוע, יש יתרונות וחסרונות לשני הצדדים, אך השליטה, הפיקוח והיתרון נשארים בידי הסניגור. ומכאן, שאם החליט הסניגור לבחור בהליך ה"שימוע", יוכל להשיג ממנו יתרונות לא מעטים, אם יידע איך לנהלו.
הסדר ה"שימוע" בשלב שלאחר הגשת כתב האישום:
מי שסבור כי הסדר ה"שימוע" נועד לשלב שלפני הגשת כתב האישום בלבד. טועה, לדעתי, בהבנת מוסד זה והנוהג שהתפתח במשך השנים.
הסדרי הטיעון, עיכוב ההליכים, מחיקת כתבי אישום, תיקון כתבי אישום - כל אלה הם הליכים של "שימוע" שלאחר הגשת כתב אישום. וכך יש לפרש את ההסדר.
הליך מקובל, הנוהג זה שנים, הוא שלאחר הגשת כתב האישום, ולאחר שקיבל הסניגור לידיו את כל ראיות התביעה, הוא פונה אל פרקליט המחוז/התובע המנהל את התיק ומנסה לבוא לידי "עיסקת טיעון" או תיקון כתב האישום על סמך ראיות וטענות שהוא מביא ושלא היו בידי התביעה.
בא הסניגור לידי עיסקת טיעון או לידי תיקון כתב האישום - שיש בו כדי להקל עם מרשו - הרי הסדר ה"שימוע" שניהל בעניין זה הצליח.
סיכומו של עניין, עסקות הטיעון הרבות, ועיכוב הליכים בידי היועץ המשפטי לממשלה, שהשיגו הסניגורים באמצעות הצגת ראיות חדשות, הם תוצאה ישירה של "שימועים" לאחר הגשת האישום, והם פועלים בעיקר לטובת הנאשמים ולכן קיומם חשוב וחיוני.
סוף דבר:
הסדר ה"שימוע" על שני חלקיו - לפני הגשת כתב אישום ולאחריו - הוא מוסד וולונטרי, שנעשה לפי בחירה ולפי שיקולים לטובת הלקוח, ומכאן חשוב שימשיך להתקיים.
אם מתוך עשרה "שימועים" יצליח אחד, ותמנע פגיעה קשה בשמו, בכבודו ובגופו של אדם, רק בשל כך יש הצדקה לקיום מוסד זה. יחד עם זאת, הצפת הפרקליטות עם בקשות "שימוע" יכולה לגרום לסחבת בלתי נסבלת ממנו יפגעו שני הצדדים, ולכן יש למצוא את האיזון הנכון בין הבקשות, ההיענות וזמן הטיפול הסביר - שהרי הסנגוריה/נאשמים מסוימים ימצאו עניין בדחייה ובסחבת, דבר שעלול לפגוע בהליך המשפטי, אך יחד עם זאת יש לכבד את העיקרון שצדק צריך להיעשות ולהראות ורצוי בהקדם האפשרי.
והערות לסיום:
1. הפנייה לבג"צ - מיותרת וחסרת סיכוי מעשי. בג"צ לא מתערב אלא אם יש שיקולים זרים.
2. הוכחה חיה ש"שימוע" אינו הליך סרק או פרוצדוראלי גרידא, אלא הליך מהותי, שאם נעשה נכון - מביא גם תוצאות.
3. אילו רמון היה מסכים ל"שימוע" - כדברי היועץ עצמו, יתכן שלא היה עומד לדין.
4. אותו יועץ שסגר את התיק היווני" - העמיד את רמון לדין, נסוג בתיק של קצב. כל הכבוד לסנגורים.
5. לאחר ששמעתי את הראיון עם א. - המסקנה שלי היא: בנות אל תתנהגו כמו א. אל תתקדמו תמורת יחסי מין - תתלוננו מיד ותפרשו.
6. הראיון של מזוז בפגוש העיתונות, רק העמיק את הפער בין מה שהודלף לעיתונות, בין מה שדווח לציבור על-ידי היועץ והפרקליטים, לבין התוצאה הסופית, שאולי צודקת משפטית, אבל שגויה ציבורית ולא משכנעת.
